השלבים השונים בבגרות הרגשית 

תקשורת רגשית - מתוך אסופת מאמרים בנושא הרגשות

המושג בגרות רגשית שגור ביימנו בפי כמעט כל אחד כאילו היה מוצר שניתן לרכוש אותו במרכול וכל מה שאתה צריך לעשות זה לשלם ממיטב כספך לקורס כזה או אחר בסוף שבוע עם אוירה פסטורלית בו משהו נותן לך בראש ואתה בוכה עם כולם ובפעם הבאה שהמושג בגרות רגשית עולה בשיחה אז אפשר לשמוע משהו אומר " כן, בגרות רגשית?! אני יודע מה זה, עשיתי את זה...".
כל תהליך שקשור למערכת הפנימית שלנו הוא תהליך. תהליך ארוך שיש בו ידע, הבנות, התנסויות, כישלונות, חוויות ותובנות עד אשר מתאפשר איזה שהוא שינוי אם בכלל. כל תהליך הבגרות הרגשית הוא תהליך ארוך ועמוק בו מבשילים הרגשות הגולמיים שלנו לכדי מערך פנימי מאוורר ותקשורתי אשר יכול לאפשר זרימה פנימית בן האדם לעצמו וזרימה תקשורתית עם האחר.

השלבים השונים בתקשורת הרגשית, הן הבן אישית והן עם האחר יכולים לגדול ולצמוח ולהבשיל אל חיים בוגרים כמו כל דבר חי אחר בטבע כשהם עוברים את שלב העובר, התינוק, הילד האינפנטיל, אל הנעורים והבשלות הבוגרת - כאשר היום המצב הרגשי של המין שלנו הוא עוד ברמת התא - הזרע והביצית התעברו והכול עדיין בשלב של פוטנציאל.
השלב הראשון בתקשורת הרגשית הוא חוסר תקשורת או מה שמכונה בעגה המקצועית פאסיב אגרסיב. זהו תהליך בו לאחר הפגיעה הרגשית כל האגרסיה שחיה בגוף מופנת פנימה מה שמאפשר הצטברות של רמת עוינות גבוה מאוד כלפי משהו אחר ואי רצון ו/או מיומנות בשיתוף האחר קרי "אני העניש אותו ולא אשתף כי לא מגיע לו שאני אחשוף את עצמי בפניו" וגרוע מזה חשיפה עשויה לצייר אותי כחלש ואני רוצה להראות לו או לה שאני חזק. האפשרות השנייה היא שהאדם מפנה את האגרסיות כלפי עצמו קרי הוא לא בסדר ואיך זה ששוב הוא הרשה לזה לקרות או להתרחש שזו בעצם הלקאה עצמית, שפיטה והענשה עצמית ובשני המקרים יורד התריס ויש ברוגז, אטימות נוראית שסוגרת את המערכת והופכת את הגוף כולו לסיר לחץ ללא רצון או יכולת לשחרר קיטור עד הפיצוץ הוודאי...במצב זה בו האגו מדמם מחד ורמת התקשורת היא אפס האילמות בא נתון האדם יכולה לייצר רק אלימות, פנימית או חיצונית זה לא משנה.

ברמה השנייה של התקשורת הרגשית האדם סוף סוף הופך למדבר ושם הוא מטיח בשני את האגרסיה שהתאספה מפגיעתו הרגשית קרי "זה אתה אשם וזה בגללך! " במקרה הזה לא רק שאין תקשורת רגשית אלא ישנה התפרצות קשה של כעסים בא הנכעס אשם בכל ועכשיו עליו או לפצות ולשלם על האשמה האיומה שהוטחה בו או שהמצב הנתון הופך לפינג פונג של האשמות בו כל אחד מטיח בשני את ארסנל חומרי הנפץ שעומד לרשותו עד שאחד מהמתמודדים קורס.
גם ברמה זו אין תקשורת ובודאי שלא תקשורת רגשית, בדיוק כמו ברמה הראשונה אלה שפה נפגעים כבר שניים לעומת הפאסיב אגרסיב שפוגע מיידית רק בעצמו. אני כותב מיידית כי ברור שבאיזה שהוא שלב הוא יתפוצץ. זה כמו זה שצועק בסופר בתור לקופה וכולם מסתכלים ומבעים שאת רוח מהוולגריות שלו אבל איתו לפחות אין הפתעות, הוא מתעצבן, כועס או נפגע והוא מגיב במקום, זה השקטים יותר שמהם צריך לחשוש כי הם אלו שעשויים אחרי הרבה ימים של שקט ואפילו חיוכים פה ושם לבוא לסופר ולקצור את כולם עם מכונת ירייה.

הרמה המודעת הראשונה בתקשורת הרגשית, מפני שבשתי הרמות הקודמות היה רק תפקוד אוטומטי של דפוסים לא מודעים בהם האדם כלל לא היה קיים, היא השלב בו אומר האחד לשני אני כועס מאוד על מה שעשית לי, כאילו לא עלייך אלה על המעשה שלך..בעצם זה השלב הראשון בו נעשה תהליך של הפרדה כל שהיא בתוך הפלונטר הרגשי המיוזע שלנו ואולם עדיין הכעס או הפגיעה קשורה לאחר ולא אלינו. זה עדיין האחר שמחזיק את מנדט השליטה ברגשות שלנו ולנו אין יד ורגל בכל המתחולל בעולמנו הרגשי. אמנם לא מדובר כבר ברמה של תא או עובר כי כבר יש הפרדה ראשונה בן האדם למעשה שעשה לכאורה ואולם עדיין זה שלב אינפנטילי של כולם אשמים או אחראים למצב הרגשי שלי מלבדי.

בשלבים הבאים של התקשורת הרגשית הילד כבר מתחיל לזהות את המערך הרגשי שלו ולכנות אותו בשמות קרי אני מרגיש מזולזל, לעומת אתה זלזלתה בי... מהשלב הקודם, אני מרגיש מאוים לעומת אתה מאיים עלי או אני מרגיש נטוש לעומת נטשת אותי. בשלב הזה הופך בפעם ראשונה הילד לנער בוגר שיודע מה חיי בו ומשתף בכך, מתחיל לגלות ולהתוודע לעולמו הפנימי ולמגוון העצום הזה של רגשותיו הוא. זהו שלב מביך משהו לגבי הנער הצעיר כי הוא מרגיש חשוף בפעם הראשונה בחייו, פגיע משהו ועדיין לא ממש יודע מה עושים עם זה ולאן זה הולך. זה גם שלב בו הוא למד שהרגשות הם שלו, הוא מזהה אותם על פי שמות שונים ועכשיו הוא מרגיש קצת תקוע.
פה בפעם הראשונה נכנסת האפשרות לתקשורת אמיתית בו מתאפשר לצד השני שנחשף לרגשות של האחר להיות חם, תומך ואמפתי כלפי הצד שמספר על החוויה הרגשית שלו. משוב מהסוג החם והתומך יכול בשלב זה לאפשר לנער להבשיל אל עולם חדש ובוגר בו הוא מתחיל לקבל את העולם הרגשי שלו ולחבק את מה שפעם איים עליו כל כך.

תהליך החיבוק האימהי הרך, התומך והמקבל את רגשות הנער ואת עולמו הפנימי יכול לאפשר לרגשות הקשים להתמוסס אל רמה תקשורתית חדשה שהיא קודם כל פנימית, רמה של גילוי והתפעמות שתאפשר תקשורת פנימית נפלאה בן האדם לעצמו. לפתע הוא עומד משתאה אל מול עולם חדש של חשיפה פנימית וגילוי של עולם רגשי נפלא שחיי בו. פתאום לא כל הרגשות חייבים להיות חיובים או מחמיאים או נעימים על מנת שהוא ירגיש טוב, פתאום כולם בניו והוא יכול לעבור בן האחד לשני מבלי היותו משוחד או מותנה לאיזה סוג של תחושה יובילו אותו כשהוא מתבונן וצפה בהם כאב גאה המגלה את איכויות ילדיו בפעם הראשונה.
פתאום מתחבר הילד אל עצמו והופך לגבר, יכול להכיל את עולמו הפנימי, לקבל אותו ולהמשיך עם עצמו בתהליך האימהי והממיס של קבלה רכה. מה שאיים כל כך בשלב הילדות הופך לפתע להיות מסע של קסם מסתורי אל פנימיותו של הגבר בו הוא מגלה בפעם הראשונה מי הוא באמת וממה מורכבים חייו הפנימיים.

השלב הבא לפני השלב האחרון הוא השלב בו מתחיל הבוגר לראות ממה נבעו חייו ומהם הסיבות להקשרים הרגשיים שאתם הוא חיי ושהובילו אותו עד היום. מה גרם לו להיות מה שהוא ומהם ההשפעות שעצבו את קיומו. זהו שלב של פיוס וחמלה, שלב של קבלה מחבקת וסליחה אל משפיעי העבר. בשלב זה מתיר האדם את כבליו הרגשיים ופורם אותם עד אשר הם נעלמים ודבר לא נותר, שלב זה הוא עדין ביותר שלאחריו יוצא האדם אל החופשי. בפעם הראשונה אין האדם כבול יותר למשקעים ודפוסים רגשיים מן העבר אשר כובלים את יכולותיו ומתנים את קיומו - עכשיו הוא חופשי בפעם הראשונה להיות הוא ולהרגיש כלום.

כמו באגם עמוק וצלול הוא מביט במי רגשותיו ורואה בהם את בבואתו.

לנורית באהבה

יוסי אפללו 17.6.09 צהריים